זסלבסקי נ' הכשרה חברה לביטוח בע"מ

החלטה

מונחת לפני בקשת הנתבעת להתיר לה להביא ראיות לסתור את קביעת הוועדה הרפואית מטעם המוסד לביטוח לאומי לפי סעיף 6ב' לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים תשל"ה-1975 (להלן: "החוק").

התובעת נפגעה בתאונת דרכים מיום 10.7.11. התאונה הוכרה כתאונת עבודה, וועדה רפואית של המל"ל קבעה כי לתובעת נותרה נכות צמיתה בשיעור 10% לפי סעיף 37 (5) לתקנות הביטוח הלאומי בגין הגבלת תנועות בעמוד שדרה צווארי בצורה קלה.

הנתבעת טוענת כי בפני הוועדה הרפואית לא עמדו מסמכים רפואיים מהותיים מעברה של הנתבעת, המפורטים בבקשה להבאת ראיות לסתור וכן בתחשיב שהוגש מטעם הנתבעת, מהם עולה, לטענתה, כי הנתבעת סבלה מכאבים והגבלות בהנעת הצוואר וכן מגוש שומן בצווארה ובמשך שנים טרם התאונה, ובפרט בין השנים 2001-2010, נטלה טיפול תרופתי וביצעה טיפולי פיזיותרפיה.

לטענת הנתבעת בפרוטוקול הוועדה הרפואית מטעם המל"ל מיום 31.8.11 לא צוין כי תיעוד רפואי מעברה של התובעת עמד לנגד עיני הוועדה וכי היא עיינה בתיעוד זה. עוד טוענת הנתבעת, כי מעיון בפרוטוקול הוועדה הרפואית עולה כי התובעת לא תושאלה על מצבה עובר לתאונה ולא ציינה מצב זה בדו"ח הבדיקה. התובעת לא ציינה בטופס התביעה למל"ל כי סבלה מכאבים ומגבלות בעמוד שדרה צווארי עובר לתאונה וכי הייתה מעורבת בתאונת דרכים בשנת 2007.

עוד טענה הנתבעת כי מעיון בתיעוד הרפואי הקיים בתיק המל"ל עולה כי תיעוד זה אינו כולל תיעוד רפואי מעברה של התובעת.

לאחר עיון בטענות הצדדים אני קובעת כי דין הבקשה להדחות.

על פי ההלכה הפסוקה, לבית המשפט נתונה הסמכות להתיר הבאת ראיות לסתור כאשר בהליך קביעת הנכות על ידי וועדת המל"ל נפל פגם מהותי, כגון תרמית או פגיעה בעקרונות הצדק הטבעיים או כאשר ישנם טעמים עובדתיים חדשים, כגון: עובדות חדשות שלא היו בפני הוועדה של המל"ל, שינוי משמעותי שחל במצבו של הנפגע לאחר שנקבעה הנכות, חסר משמעותי בהחלטת ועדת המל"ל ועוד, כאשר אין המדובר ברשימה סגורה ויש לבחון כל מקרה בהתאם לנסיבותיו, אולם הכלל הינו כי מתן היתר להביא ראיות לסתור יינתן במקרים מיוחדים בלבד [בר"ע 634/85 עודה נ' רותם חברה לביטוח בע"מ, פ"ד לט(4) 505 (1985)].

הגם שמתן היתר להביא ראיות לסתור שמור למקרים חריגים, לבית המשפט שיקול דעת להיעתר לבקשה להביא ראיות לסתור כאשר קמים בלבו ספקות באשר לקביעת הוועדה הרפואית וכאשר הוא מוצא כי בפני הוועדה הרפואית לא הונח חומר מהותי ועל כן הוצגה לכאורה תמונה בלתי שלמה עובר לקביעת דרגת הנכות (רע"א 6812/06 תייר נ' אטיה, פורסם במאגרים המשפטיים, 20.2.2007). לא בכל מקרה בו נעלמו מעיני הוועדה הרפואית ממצאים מעברו הרפואי של נפגע תותר הבאת ראיות לסתור, אלא רק במקרים חריגים בהם מדובר בממצאים משמעותיים שניתן להניח ברמת סבירות גבוהה שאילו היו עומדים בפני הוועדה הייתה הוועדה משנה את מסקנתה.

מעיון במסמכים הרפואיים שהגישה הנתבעת, ותוך שקילת טענתה כי מסמכים אלו לא עמדו בפני הוועדה הרפואית של המל"ל, לא מצאתי כי יש בהם ממצאים המצדיקים הבאת ראיות לסתור.

מהמסמכים שהומצאו על ידי הנתבעת עולה כי בשנת 2001 הייתה התובעת בטיפולי פיזיותרפיה, כאשר הסיבה לפניה הייתה – Headache Tension, Backache. ביחס למיקום הכאב צוין – כאבי צוואר עם הקרנה לראש ולכתפיים. לעניין כאבים אלו צוין כי הם נובעים כתוצאה ממתח (Headache Tension) וכי החלו באופן ספונטני. בנוסף צויינה אבחנה של Choanal Atresia, שאינה קשורה לצוואר (לאף). בנוסף נכתב בגליון עמוד שדרה צווארי: "טווחי התנועה מלאים וללא כאב" (13.6.01). עוד עולה כי בשנת 2002 הייתה שוב בטיפולי פיזיותרפיה בשל כאבי גב. במסמך מיום 30.4.02 צוין כי לתובעת עקמת משמאל כתף ימין נמוכה יותר. לאחר תיעוד מהשנים הללו לא קיים כל תיעוד ביחס לטיפול או תלונות על כאבי גב או צוואר מטעם התובעת עד לתאונת הדרכים ומדובר בתקופה של כעשר שנים.

במסמך מיום 13.9.04 צוין כי לתובעת לימפומה בעורף. לא מצאתי מסמכים נוספים המתייחסים לממצא זה והאם היה בו כדי להשפיע על מצבה הבריאותי של התובעת.

מסמך נוסף הוא מסמך מיום 20.1.08 בו מציינת התובעת בפני רופא כי היא מצויה לאחר סטרס נפשי בעקבות תאונת דרכים+ נפילה מאופניים בחדר כושר. במסמך זה לא מצוין היכן התובעת נפגעה בגופה ככל שנפגעה, ואין תיעוד רפואי נוסף לגבי פגיעות אלו, למעט הערה זאת במסגרת ביקור רפואי.

מסמכים נוספים שהומצאו בעניינה של התובעת היו מסמכים רפואיים המתייחסים לנושא קשב וריכוז אצל התובעת ואין להם כל רלוונטיות לנכות הצווארית שנקבעה לתובעת.

לאחר עיון בכל המסמכים האמורים לא מצאתי כי יש בהם כדי להוות ממצאים משמעותיים או בטווח זמן רלוונטי, אשר היו משפיעים על הוועדה הרפואית של המל"ל. על כן בקשת הנתבעת להבאת ראיות לסתור נדחית.

בפרוטוקול דיון מהיום ה- 2.3.14 נמסרה לצדדים הצעת בית המשפט. ככל שהצדדים לא יגיעו להסדר, יגישו עדויותיהם בתצהירים: התובעת עד ליום 2.5.14, והנתבעת עד ליום 2.7.14.

ביחד עם תצהירי הנתבע תוגש הודעה לענין הכרה בכיסוי ובחבות.

עדים שאינם בשליטת בעלי הדין ולא ניתן לקבל מהם תצהירים, תוגש לגביהם בקשה מנומקת לזמנם למתן עדות ללא תצהירים, וזאת במועדים שנקבעו להגשת התצהירים. לבקשה תצורף תמצית העדות.

תצהירי חוקרים יוכנו ויוגשו לעיון בית המשפט בישיבה הבאה.

עד שלא הוגש תצהירו ולא ניתנה הרשאה לזמנו ללא תצהיר, עדותו לא תשמע.